בעבר היו נישואין עסקה כלכלית וחברתית. הרעיון של אהבה רומנטית כבסיס להקמת משפחה נכנס למשוואה רק בעידן המודרני. היום זה ברור שנישואין וחתונה קשורים קשר הדוק לאהבה. לכן, זוגות רבים מתקשים לקבל את הרעיון שמיסוד הזוגיות והאהבה שלהם באופן חוקי אפשרית רק בדרך דתית, בהסדר תרבותי ומשפטי שאין בינו ובין אהבה דבר וחצי דבר.

הסידור הטקסי והמשפטי הדתי הוא לא שיוויוני בעליל, שכן הוא מבוסס על תפיסות עולם ישנות שרואות בנשים וגברים שונים ולא שווים. ולכן גם הטקס, גם החובות והזכויות, גם המנגנונים המשפטיים הקשורים בחיי המשפחה, וחלילה על פירוקה – כל אלה אינם שיוויוניים.

זה כמובן מנוגד לתפיסות עולם ליברליות, מנוגד לאמנת זכויות האדם ופשוט לא מקובל על רבים ורבות מהזוגות אזרחי מדינת ישראל. מדינה שעל אף היותה "דמוקרטית" ואמורה לקיים "שיוויון אזרחי מלא וגמור לכל אזרחיה" – מקיימת מערכת משפט מורכבת ומסובכת בתחום המשפחה, שההלכה הדתית אורתודוקסית שולטת בה ביד רמה, מכוח החוק.

זוגות רבים מעוניינים להימנע מכניסה בשעריה של השיטה המשפטית החוקית הקיימת, זוגות רבים אחרים כלל לא יכולים להיכנס בשעריה, גם אם היו רוצים בכך (פסולי חיתון).

דרושה רפורמה מלאה לדיני משפחה. דרושה חקיקה אזרחית. זה ברור כבר שנים לכל העוסקות והעוסקים במלאכת חופש בנישואין וגירושין בישראל. הדבר הזה נאמר גם בציבור הדתי ובעולם של המשפט וההלכה. יש לבצע מהלך אסטרטגי ולחוקק את ספר החוקים האזרחי לדיני המשפחה בישראל – כולל ענייני המזונות והילדים שיצטרף למה שכבר יצרה החקיקה האזרחית בישראל – חוק יחסי ממון, חוק הפנסיה, וחוק הירושה.

כמי שגם מחתנת זוגות ופעילה בקידום האלטרנטיבות התרבותיות והטקסיות לנישואין ב'הויה', אני יכולה להעיד על עליה מדהימה במספר הזוגות שמתחתנים מחוץ לרבנות ומסדירים את יחסיהם כידועים בציבור בכל מיני דרכים אזרחיות – תצהירים, תעודות, הסכמים וכמובן טקסים חופשיים ושווים. 

חתונות שוויוניות הולכות ועולות. ולצידם פתרונות משפטיים. הויה נותנת מזה עשור שירות של עריכת טקסים ישראליים וחופשיים ומזה שנתיים גם שירות משפטי שמאות זוגות עושים בו שימוש. במפגש אחד חותמים בני הזוג על תצהיר בפני עורכי ועורכות הדין של היחידה המשפטית ומנפיקים תעודות חיים משותפים המוכרות בישראל גם ע"י משרד השיכון.

למרבה השמחה, יותר ויותר זוגות משתמשים באלטרנטיבות המשפטיות ומוותרים על הנישואים האזרחיים בקפריסין או פראג, חותמים על הסכם זוגיות משפטי ואפילו מגדילים והולכים לאשר אותו בפני שופט/ת בבית המשפט.

הבעיה היחידה היא שזה לא רשום. וזה הכי לא הגיוני בעולם.

יחד עם זאת, הצהרת חיים משותפים היא כרגע האופציה המשפטית הטובה ביותר למי שרוצה לצמצם עד המינימום האפשרי את הסיכוי שלרבנות יהיה איזה שהוא קשר לחייו או לחייה, בהווה או בעתיד.