על האילנות, רוחות איתנות ואופטימיות
אנחנו בעתות מלחמה נוראית ואני מנסה להיתלות בכל מה שיכול לסמן תקווה, מה שיכול לרמוז התחדשות. תיקון. אפילו פריחה. והפעם, ט"ו בשבט – ראש השנה לאילן. כי האדם עץ השדה, גם לנו מגיעה התחלה חדשה.
על האילנות והחיים החדשים שלנו
חודש שבט הוא חודש הנביעה, הנטיעה, הצמיחה. הזמן שמסמן לנו להתרכז בפוטנציאל וללמוד. ללמוד מהעצים, מהטבע ולשים לב לקשר המיוחד בין האדם לטבע, הקשר שמצייר את תהליכי החיים.
זה ישר זורק אותי לבסיס הרעיוני של החסידות, לפיו כל תופעה המתגלה ונעשית בעולם, היא פעולה אלוהית מיוחדת הקשורה בהשגחה עליונה פרטית. כלומר – שעלינו לראות בכל תופעה בעולם כהדרכה אלוהית המלמדת אותנו מה עלינו לעשות. בכל דבר הנראה לעינינו ישנה הזדמנות להתבונן ולחפש מה יש ללמוד ממנו על תפקידינו בחיים.
ולמה אני מעלה דברי חסידות עכשיו? כי הזמן הזה, חודש שבט, מסמן לנו להתבונן באילנות, בעצים וללמוד מהם על עצמנו, על החיים. זה חשוב תמיד וחשוב שבעתיים בימים קשים אלו.
לא יאומן אבל עברנו למעלה מ 100 ימי מלחמה. הנפש עדיין דואבת ובכל יום מגיעות עוד בשורות מרות על חיים שלמים שנלקחו. שנפגעו. קרבות קשים. זעקת משפחות החטופים. ואולי, אולי בתוך כל התופת הזו, אולי יש לעצים בשורה מחזקת?
בזמן שהטבע מתמלא בחיים חדשים, יש לנו אפשרות להתבונן על היכולת הזו, הפלא הזה, ולזכור שגם לנו, כמו לאילנות, יש את היכולת להתפתח, להתחדש, לגדול.
על רוחות איתנות ומלחמה
המסע שלנו כאינדיבידואליים וכחברה הוא מסע בלתי-נגמר של פיתוח היכולת לשנות, להשתנות, להתמודד ולפתור בעיות. בדיוק כמו שהטבע מתמודד עם שינויים קיצוניים של מזג אוויר, חום קיצוני, שרב ויובש, קור וגשם ורוח, ועדיין ממשיך בדרכו – חי, זז, מתחדש, נובל, צומח ומלבלב.
כי האדם הוא עץ השדה, לא?
כשנתבונן באילן נראה שהוא מורכב משלושה חלקים עיקריים: השורש, גוף האילן (הגזע, הענפים והעלים) והפירות. השורש נעלם מעין רואה, אך קיום האילן וחייו תלויים בשורש. אילן ששורשיו חזקים ואיתנים, אין לו לפחד מרוחות מנשבות שיעקרו אותו. גוף האילן הוא רובו המכריע של האילן והוא למעשה המציאות המוחשית שלו. האילן גדל ומוסיף כוח בגודל ועובי הגזע, בענפים ובעלים. אבל שלמותו של האילן הוא בפירות שנושאים בתוכם את היסוד לדורות הבאים, באמצעות הגרעינים שמהם יצמחו אילנות נוספים.
גם חיי האדם מורכבים משלושה יסודות אלו.
השורש – האמונה ממנה נוצרים החיים הרוחניים, היניקה המתמדת ממעיין האמונה שמפתחת את הנפש. ככל שהשורשים חזקים יותר, כך נשמת האדם איתנה יותר להתמודד עם הרוחות הזרות שמנשבות ומנסות לעקור אותה חלילה ממקומה.
גוף האילן – ה"יום יום". המחשבה, הכוונה והמעשים הטובים – אלו הם רוב בניין הרוחניות שבאדם
הפירות – המשמעות, ההשפעה, התרומה וההמשכיות.
אם נמשיך עם המטאפורה הזו – במובן הזה, תכלית שלמותו של האדם מצויה בתוצאת טיפוח שורשיו (האמונה), הגוף (מעשים טובים) והשפעתו על סביבתו וכל מי שבא איתו במגע – הפירות.
בספר הזוהר כתוב שבט"ו בשבט העצים העירומים מעליהם, נידונים על מעשיהם בשנה החולפת, ועומדים בפני מעגל טבע חדש. גם עבורנו זו הזדמנות טובה לעצור ולשאול – מהם הפירות מעשה ידינו ולאן מכאן?
#על אופטימיות והתפקיד שלנו
המסר הכי חזק עבורנו מהטבע בזמן הזה – אופטימיות . כמו שאמר אבינו בן גוריון "כל הזמן שאדם חי הוא יכול להשתנות."
חודש שבט מזכיר לנו שההתחדשות והאופציה לצמיחה קיימת בנו כל הזמן. רוב העצים, מנשירים את עליהם בסתיו ובחורף, בגשמים, בקור וברוחות. העץ מחזק את שורשיו ואת הגזע כדי להגיע רענן לעונת הבשלת הפרי. גם אם אנחנו עץ אלון עתיק נטוע היטב בקרקע עם גזע, וענפים מפוארים סבוכים ועמוסים – כל שנה מחדש נוכל להתחדש – להשיל את הישן ולהצמיח את החדש. לרענן את עצמנו מתוך עצמנו.
התקלפות וצמיחה מחדש – בשיא הכנות, יש מי שזה לא מדבר אליו/ה ?
ההבנה שהחיים הם מסע של קפיצות התפתחות משחררת מאוד. הידיעה הזאת שאפשר להתחדש ולהשתנות (ולא רק בזמן משבר) היא תקווה. בחירה בחיים.
ריבונה של עולם, אנחנו חיים. אנחנו חיות. כדאי לנצל את זה.
זה כל כך לא מובן מאליו.
עכשיו, בזמן הזה שהטבע השלים מעגל ויוצא שוב לדרך – זה זמן להתחלות חדשות. נשארנו כאן לא סתם. יש לנו תפקיד – כדי להילחם על החיים הטובים שמגיעים לנו. ליצור מחדש. להשריש ולחזק שורשים. לכוון לפריחה בכל תחום, בכל מה שנבקש. כל הזמן להתקדם, בכל דבר, בכל מקום, בכל מה שנבחר לעשות.
אחת הפרשנויות האהובות עליי לחודש שבט היא: "שנשמע בשורות טובות".
אז כן. בזה אסיים.
ט"ו בשבט הגיע – הגיע הזמן שנשמע בשורות טובות.
אמן.
