עד לפני 4 שנים לא הבנתי לאן כולם רצים ורצות.

פעם ישבתי עם חברה על דרינק במרפסת וצחקנו על היותנו פדלאות שלא מבינות לאן ולשם מה ריצה. שאלנו את עצמנו (אפילו חיפשנו בגוגל) האם יש סטיקר לאוטו עם הספרה 0.00 לבטא את תפיסת העולם שלנו "לא רצה. נקודה". כי למה בעצם לרוץ? 

ואז הגיעה דיתי.
לפני 5 שנים התרסקתי (פיזית) בסקי בהרי האלפים המושלגים. המקום הכי גבוה הפיל אותי למקום הכי נמוך פיזית וגם נפשית. משם, לא הייתה לי ברירה וכדי לשקם את הגוף אחרי הפציעה, הבנתי שאני חייבת ספורט. חייבת ללמוד לרוץ.
אחרי שהשתקמתי מהפציעה וחזרתי לעמוד על הרגליים, קיבלתי את במתנה ושידוך את עידית תמיר שאת סיפור האהבה והריצה שלנו אפשר למצוא בבלוג המשותף שכתבנו באתר סלונה “קמות מהספה” .
סימנתי יעד, נעצתי מטרה, החזקתי ביד שהושיטה לי דיתי. קמתי והתחלתי לרוץ.

נהייתי אישה שרצה. 

בתחילת הדרך ראיתי קושי, התנגדות, אפילו פחד לצאת לדרך החדשה, למרות שרציתי לצאת אליה, למרות שידעתי כמה היא תעשה לי טוב. הכל היה שם – החששות, התירוצים, המחשבות – יכאב לי, זה לא יצליח לי, ואולי אתייאש, או אסבול… ובאמת ההתחלה הייתה כזאת אאוץ’. הנה כבר כואבת לי הברך. אחרי שני מטר הכאב עובר לעקב, אחר כך לשוק. בהמשך לצד. אבל המשכתי, וסיימתי ריצה ראשונה עם חיוך ענק ותחושה ענקית של סיפוק. כעבור יומיים כאבו לי שרירים במקומות ששכחתי שקיימים וידעתי שזה כאב טוב, של צמיחה וגדילה והתקדמות, של חוזק. כאבים שאומרים לי "את יכולה". ואכן כך, המשכתי. ומאחת שמחפשת תירוצים וכואב לה ומקטרת נהייתי זאת שמרימה רגליים ודופקת ספרינטים על המזח. כבר 4 שנים שאני מתמידה לרוץ. לא רצה הרבה, לא רצה מהר, אבל רצה.

אבל רגע (נזכרת בסטיקר 0.00), מה עם לעמוד במקום?

ברור לכולנו שלעמוד במקום זאת לא שאיפה לחיים. כל התיאורים המילוליים של התקדמות, התפתחות וצמיחה מדברים על תנועה גופנית קדימה – לעשות את הצעד הראשון, לעלות מדרגה, לטפס בסולם, לטפס למעלה, ללכת הלאה, להתקדם קדימה.
לפעמים, בעמידה במקום, נרגיש רוגע ושלווה. לפעמים אין לנו צורך להתקדם בדרך, וזה ממש מדויק לנו פשוט לשהות – בין אם זו שהייה מחשבתית ורגשית או בין אם זו שהייה פיזית. ויש לפעמים, שהעמידה במקום תוקעת ומקבעת אותנו. לפעמים חוסר התנועה מביא אותנו לשקוע, להתבוסס בתוך מצב שלא נעים לנו, ובהרגשה שאין לנו איך לזוז, איך לצאת מזה. 

לרוץ זה להיכנס לקצב ולמחויבות. להרים רגליים באוויר. 

להבדיל מלעמוד במקום – לרוץ זה לקפוץ יותר, להגביר את קצב הלב, להמריץ את הדם ולאמץ את הגוף כולו. לפעמים זה אפילו כואב. זה קשה. לפעמים את ממש צריכה להתנגד לעצמך. לשכנע את עצמך. לדרבן את עצמך, עוד קצת, עוד מעט. לפעמים אני מתחילה ריצה בחוסר אנרגיה ומסיימת אותה באנרגיות שיא ולפעמים להפך. לרוץ זה להתקדם מהר, להספיק, להשיג, לסיים משימות. כן, לפעמים את פשוט חייבת לרוץ.