איפה הנשים? ביום האשה!
זה הולך להיות קצת עוקצני ואולי שנוי במחלוקת אבל אני חייבת לשתף אתכןם במה שעובר לי בראש:
לפני 3 שנים ב- 8 במרץ 2020 היתה הפעם האחרונה שהייתי על במה. זה היה בארוע המרכזי של הרצליה #שעשניאשה לכבוד חודש ויום האשה. הזמן הזה בשנה שבו נשים מעוררות השראה עולות על במה ומספרות על ההצלחות שלהן, שינויים שהובילו, על יזמות, על התמודדות, על צמיחה ממשברים וכו'.
והנה גם אני מקבלת הכרה בעיר שלי הרצליה ליה ובמה לספר על המהפכה בשמחה ואיך לעשות שוויון, בחוויה נשית עוצמתית ביחד עם נשים מדהימות. ארוע תוכן, עם אומנות, וידאו ארט וקולנוע. הכל בטוב טעם ותשומת לב. ובכניסה עומד ראש העיר לוחץ ידיים, מצטלם, מחייך ושמח. כן כן, איזה יופי הנשים של הרצליה. חוץ ממנו היו עוד כמה גברים בארוע. נגיד 10% (מצב שהגזמתי… אבל שיהיה 10%).
בהיותי אשה של אותיות מספרים ומילים חיפשתי קיצור למונח הזה – "אשה מעוררת השראה" ומצאתי! אמ"ה. זה הצחיק אותי – היי אני אָמָה! כמו הסבון כלים של פעם. הייצוג הכי מובהק של עקרת הבית הישראלית. או אָמָה – המילה הנרדפת ל "סתומה" "טיפשה". איזה קטע, חשבתי לי. המילה אָמָה היא ממש ההפך מה "אמה" של יום האשה. או שלא? אולי מסבנים אותנו…..
מהרהרת בזה, צוחקת בציניות ועדיין מתרגשת. אחרי שנים של עבודה אני זוכה בכבוד ובתיוג "אמה" בערב השראה והעצמה, עולה על הבמה לספר את הסיפור שלי מנערה צעירה שגדלה בהרצליה אין זו אגדה – לאמה שאני היום. ואיזה יופי שיש יום האשה כדי לציין את זה, לדבר על זה, לחגוג את זה.
לחגוג? את מה? את המאבק לשוויון מגדרי. כי זה הסיפור של ה 8 במרץ.
מתבקש וראוי לתת לנשים במה ומקום, כלכך חשוב שיום האשה הפך לחודש האשה! "חג" הנשים. בארועים עירוניים, בהתכנסויות, מקומות עבודה. מתלבש יופי עם פורים והגיבורה אסתר המלכה שהיא האם אם אמא של האמות! לא? וגם ושתי שעלתה לדרגת אמה אמיצה שמקבלת את הכבוד המגיע לה הודות לקריאה פמיניסטית של העוסקות בלימוד תורה. כי הן יכולות.
וכך במשך חודש כל האמות המעולות, שפורצות מחסומים, מנפצות תקרות, מתקנות עולם, ופשוט משחקות אותה בכל תחום אפשרי – עולות על במות, ומעוררות השראה ותקווה ולרגע (או לחודש) אנחנו מדמיינות שאנחנו שוות. וכמה טוב לעוף בעד עצמנו.
למנהג הזה התווסף הקטע של "לפנק לפנק לפנק". מתנות, ימי כיף, סדנאות. כי מגיע לנו, לא? אחרי שנאבקנו והשגנו שוויון בנוסף לכל העבודות "השקופות" שלנו – לפחות שנתפנק עם איזה קרם ידיים טוב במינימום, או בסיבוב בדיוטי וריטריט נשי פאן פאן פאן במקסימום.
העצמה. השראה. פינוקים. השילוש הקדוש של חודש שלוש.
שלוש שנים קדימה – יום האשה 2023:
אלוהימא תסלח לי אבל אני מתנגדת ליום האשה. מסתכנת ואומרת שצריך לבטל אותו. יום האשה וחודש האשה דופקים אותנו.
זה לא מעצים בשום צורה שיש יום אחד שבו נשים שוות אבל 364 ימים בשנה הן לא נספרות! זה לא חגיגה בכלל שחודש שלם מעלים על נס את הנשים הנפלאות אבל 11 חודשים בשנה הן לא נמצאות בשום מקום שבו מתקבלות החלטות על הציבור.
ולכן אני אומרת לכן, נשים יקרות, ביום האשה ובכל יום – בבקשה תסתכלו על המתמטיקה של השוויון ותשימו לב למציאות:
את ארוע יום האשה מארגנות נשים. משתתפות בו נשים שיושבות עם עוד נשים ומדברות עם ואל נשים – על נשים.
צריך לשנות את השיטה הזאת!
זה לא עובד לנו!
לא סתם ולא במקרה הגענו עד הלום. כשהפטריארכיה מתחזקת, ככל שזה יותר דתי ככה זה יותר בשליטה וכוח על נשים. אנחנו בפחד על הזכויות שלנו וזה פוקח עיניים. נשים יוצאות לרחובות, חלקן כנשות גלעד בגלימות אדומות מעוררות עוד ועוד את הפחד. האמת בחוץ.
אבל מה האמת? באמת?
האמת היא שהמון נשים לא מבינות את המצב כבר המון זמן. שנים של מריחה בקרמים ובלפנק לפנק ולחגוג העצמה נשית עם אמות שמעוררות בנו השראה עשו את העבודה והרדימו אותנו. התמקדנו בהעצמה והשראה – להיות גדולות מהחיים, להיום האשה שאת רוצה להיות, להיות גם וגם, וגם וגם.
אבל רוב הנשים עדיין עומדות במעמד האשה המסורתי עסוקות במלאכת החיים עם סבון כלים וכיור נקי.
מה שקורה עכשיו הוא במידה מסויימת טוב למאבק הפמיניסטי – כי עלינו שלב במודעות ובמעורבות וזה חשוב. אבל אולי כל זה מעט מידי ומאוחר מידי? כי גם בלי הרפורמה המפחידה, גם בלי חקיקה של פטריארכיה, מיזוגניה ולהטופוביה
אין. בישראל. שוויון. מגדרי.
נ ק ו ד ה.
צריך לשנות את הסיפור. לשנות את המנהגים.
נתחיל בלספור – כמה אנחנו באולם? כמה אנחנו סביב השולחן? כמה באודיטוריום? כמה באחוזים?
לזכור שיום האשה הוא רק יום! או חודש אחד בשנה! אבל איפה הנשים בחיים האמיתיים, במקומות החשובים שבהם מתקבלות כללללל ההחלטות על הזכויות שלנו – איפה הנשים?
איפה הן?
אני אספר לכן איפה הן – הן עובדות לפעמים מסביב לשעון בגם וגם, מנפצות תקרות זכוכית ומספרות על זה לנשים אחרות ביום האשה. אבל איפה הן יהיו כשיפתחו שיחות השלום והפיוס בינינו לבין עצמנו? איפה יהיו הנשים כשיגיע הזמן ל "בואו נדבר"? איפה יהיו הנשים ב"שיח" אחים הזה? או ביום שאחרי ממשלת האימה?
אני פונה לכל האמות הנפלאות שיחזיקו ביד מיקרופון ביום האשה 2023 ומבקשת מכן לפקוח עין, לשים לב ולהעביר מסר:
שוויון זה לא משהו שרק נשים צריכות לדאוג לו.
שוויון מגדרי צריך לעשות ביחד עם גברים. צריך להביא אותם ולעשות שוויון ביחד.
צריך להתמקד במנגנונים של קבלת החלטות בארגון הזה שנקרא "מדינה" ו "חברה".
הסטטוס קוו נשבר. זו ההזדמנות שלנו ליצור סטנדרט חדש לייצוג של נשים. סטנדרט של שוויון אמיתי.
איך? כמו הכל. 50:50. בכל המקומות שבהם מתקבלות החלטות על הציבור. כי ככה מתקבלות ההחלטות הטובות ביותר לכולם וכולן.
כשנשב יחד גברים ונשים בייצוג הולם, אפשר יהיה ליצור חברה שווה באמת. שוויון אמיתי ולא משהו מרוח בקרם ידיים ריחני ככל שיהיה.
והכי חשוב – לזכור שבמקום שמתנפצות בו תקרות כדאי שיהיה דייסון או לפחות מטאטא ויאה. כי ללכת על זכוכיות זה לא נעים.
אמן שנעבור את החודש הזה בשלום.
בונוס למי שהגיע.ה עד כאן – עוד פירושים למילה אמה
אֻמָּה – קהילה גדולה שיש לה מוצא אתני, היסטוריה, מסורת או ארץ משותפים; עם
אַמָּה – האצבע האמצעית בכף היד
אָמָה – שפחה, משרתת
אַמָּה – החלק התחתון של היד מהמרפק ועד לשורש כף היד
מידת אורך קדומה. על⁻פי מסורות שונות האמה שוות ערך ל⁻43 עד 58 סנטימטר
אַמָּה – תעלת מים מוגבהת; אקוודוקט
שלכםן
סמדר האמה.
