סיפורי פרקים #פרק 7
לכבוד סיום השנה הזאת עשיתי יבוא אישי מאיטליה של קורונה. אני מניחה שזה בא כדי לתת לי שיעור אחרון, בונוס לקבלת תעודת הסיום של תשפ"ב. שנה שהיתה כולה בסימן ב' – בריאות בריאה.
חודש תשרי היה הכי נורא שיכול להיות. הייתי מבוהלת ומיואשת. וכל מה שיכולתי לבקש זה שתהיה שנה בסדר. לא יותר ולא פחות. היו לי ציפיות כלכך מצומצמות מהשנה הזאת. ובסופו של דבר היא היתה מעל ומעבר לבסדר #ברוכהשם.
תשפ"ב היתה שנת שמיטה. ואני יישמתי. שמטתי כל מה שאפשר כדי להבריא. למדתי איך לברוא בריאות, להבריא בלי תרופות. למדתי מה צריך כדי להיות המאסטר של הגוף, הבית של הנשמה שלי. אלו היו שיעורים כואבים אך מחזקים, מייאשים אך מלאי אמונה, מתסכלים אך מרגשים. מבלבלים אך מסקרנים.

והנה הגעתי לקו הסיום. סחטיין עליי, סיימתי. אפילו בהצטיינות.
ובכל זאת, זאת רק שנה ראשונה, שנת המבואות, יש לי עוד כלכך הרבה ללמוד, להתמיד, לתרגל. ולהמשיך לנוע לנוע, וללכת הלאה והלאה. יש ימים שאני עפה על עצמי ויש ימים שאני נוזפת בי. אבל בכל בוקר מחדש כשאני פוקחת עיניים וסוקרת את הגוף, פרק פרק מה כואב ועד כמה, אני זוכרת שכל יום הוא בראשית. וכל יום הוא בריאה. וברוכהשם על מה שיש.
אז למה, למען השם השיעור בונוס הזה של הקורונה אני שואלת? אולי כדי להזכיר לי כמה רע זה להרגיש רע. ושבענייני בריאות – אמנם המון תלוי בנו אבל לא הכל. יש גם יש מכות שפתאום נופלות עלייך. ככה סתם כרעם ביום בהיר. בום. באסה. בלאגאן.
להיות בריאים ובריאות זה בכלל לא ברור ומובן מאליו, זאת ברכה בסיסית שאין בילתה.
אז ביי ביי תשפ"ב, היית באמת בסדר. אפשר להתחיל לגלגל את תשפ"ג.
שתהיה שנה גבוהה, של גדילה, גילוי, גאולה…. יופי של אות להתחיל איתה שנה חדשה.
שנה טובה חברות וחברים, חג שמח ובריאות בריאה