כשאיתי שלי היה בערך בן שנה, באחת השיחות שלנו על ׳הדברים החשובים באמת׳ אמר לי חברי הטוב והחכם ששנה זה עולם ומלואו – המון המון זמן שקורים בו חיים שלמים. ״כשאת רואה את התינוק שלך בגיל שנה את מבינה את זה״.

כן. חיים שלמים משתנים ונוצרים בשנה. שנה אחת. 

לפני שנה בדיוק עשיתי לי #מקום לסליחות וסוכות על הים. כשהסגר בארץ התהדק אני הייתי בשחרור מוחלט. חופש אוויר, חול וים פתוח שלא ייגמר לעולם.

הלכתי לקיסריה.

כתבתי אז את הרשימה בבלוג שלי ״סליחה, האבן האחרת״

יש בו סיפור של סליחה שלמדתי מהחבר החכם והנהדר שלי כאן בפרק א׳ ותובנות מהמסע שלי בחיפוש אחר #מקום לסליחה בכיפור ובכלל.

*למי שבא – לינק לרשימה מכיפור תשפ״א בתגובה הראשונה.

כבר חצי שנה שאני המון מבקשת סליחה. בעשרת ימי התשובה הנוראיים האלה – במיוחד.

סליחה שלא חזרתי אלייך
סליחה על העיכוב המענה למכתבך.
מתנצלת אבל אני צריכה לבטל את הפגישה.
סליחה אבל לא אוכל לבוא.
סליחה שהלכתי מוקדם.
סליחה שאני לא מבשלת. לא מכבסת.
סליחה שאני מכבידה.
סליחה שמדאיגה.

בשנה שעברה, כרעתי על חוף הסליחה. הייתי חזקה. בריאה. אנרגטית ושמחה.

פתחתי את השנה האחרת. ידעתי שהכל בה יהיה אחרת. לא תיארתי עד כמה. רציתי כלכך שינוי אבל הוא בא לי ביותר מידי חזיתות. אי אפשר היה להסתפק בשינוי השלטון? למה בהגזמה למה? כולה אמרתי #אחרת.

השנה אני אחרת.

המון דברים טובים ומרחיבים ומצמיחים קרו, אבל הרבה גם ההפך.

סעיף בריאות אצלי לא טוב.

וזה מבאס נורא. וזה המון דברים.

מחלה של פרקים. לכן, ההישטוג #סיפוריפרקים או #פרקיםשלהחיים או משהו.

המצב הזה הוא לא #סוד כזה שאני לא מדברת עליו. הפרטיות הולכת ומצטמצמת והסיפור יוצא החוצה ככל שהפרקים מתקדמים והמחלה מביעה את עצמה כמי שנשארת איתי לעוד הרבה זמן.

זהו הוצאתי את זה. זה כבר לא #סוד גם ברשת.

זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. לא רואה סיבה להסתיר את זה.

בשבועיים הקשים האחרונים אני עומדת בבוקר מול המראה אחרי שהתארגנתי על עצמי זמן ארוך של כאבים וייסורים.

בוחנת את הגוף שלי מה ואיפה וכמה כואב לי.

מסתכלת על בבואתי ובעיניים במראת הנחמה ואומרת #ברוכהשם שאני על הרגליים בבוקר.

עושה תמונה ושמה ברשת.

ואז התגובות על כמה אני רזה ומהממת והורסת ומטריפה משמחות אבל גם קצת משעשעות אותי.

כי זה נראה כזה יופי אבל זה הכי לא. הסטורי הוא רק סטורי. ה #אמת היא שאני באותו רגע ממש יודעת שכל מה שאצליח לעשות היום – זה בונוס.

גם כשזה בוקר קשה ואני יודעת כמה היום ימשיך קשה.

אני עושה תמונה, עפה לי לרגע על הרזון (בונוס מהבאסה) ויודעת שבשנה הבאה אני אסתכל על זה, וברור שאהיה שונה ואמן #בריאה .

אני מאמינה שעוד אכתוב ואשתף. כי זה נהיה ממש חלק משמעותי מעולם התוכן והחיים שלי. אני מתעסקת לומדת חוקרת מטפלת ומפנה לעניין הזה המון זמן. כי #ככהזה עם בריאות.