השנה שמעבר להרי החושך – נעילת שנת 2020
#נועלת
הכל נאמר כבר על השנה הזו 2020 וסביר להניח שלא אחדש דבר. כי באמת, מה יש כבר להוסיף? מה אגיד שלא נאמר?
אני סופרת. אחת שעסוקה בלספור, לספר, ולחפש אותות וסימנים כמעט בכל זמן ומקום. אני אוהבת לסכם, לסגור מעגלים, לסיים ולספתח. זאת לא רק ספרה שמתחלפת. זו אנרגיה חדשה שמזמינה אותנו לסמן לנו נקודות – דרך ללכת.
החילוף הזה הוא רגע בזמן. לעצור להסתכל סביב ולהבין את המקום שלנו. מאיפה נצאה, שוב, אל הדרך המתמשכת. דרך משוגעת לגמרי. אבל מתמשכת.
נתחיל בברכת – #הגענו
הגענו לקו הסיום של 2020. ואין מתאימה מ"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ממש ממש לא מובן מאליו. כפי שכתב ושר ע.רייכל – "מכל הרגעים בזמן למצוא אחד לאחוז בו, להגיד שהגענו". אז הנה. ברוכהשם, הגענו.
#חושבת
אני מרגישה שכמו בסיפורו של אליעזר יערי ("מעבר להרי החושך"), שיצא למסע אל השכנים הקרובים-רחוקים, אלה שהקפיד שלא לראותם כל עוד ירושלים לא בוערת. "והיא הרי כמעט תמיד בוערת". כך גם במסענו בשנה הזו. החיים הביאו אותנו ללכת ולראות מעבר להרי החושך, את כל מה שהקפדנו בבטחה שלא לראות – את הזמניות שבחיינו, את חוסר היציבות והוודאות הקיימת בכל עת, את ה – לא מובן מאליו, את האמת שלנו ושל מערכות היחסים שלנו, את הדברים החשובים והעדינים ביותר – את כל מה שבוער, תמיד, ועשינו הכל כדי להסיט את המבט ממנו.
בנימה אישית אומר שיצאתי גם אני למסע מרתק ופוקח עיניים אל השכנים הקרובים – רחוקים שלי. השכנים שלי היו הטבע, תפיסת החופש, המשפחה שלי ו… אני. הלכתי אלי. אף על פי שכל אלו תמיד היו בקרבתי ובראש מעייני, השנה זה היה אחרת – שדרשה ממני היערכות, רתימת כלים חדשים (שאפילו לא ידעתי על קיומם), כוחות נפשיים, לא מעט גמישות, ובעיקר בעיקר – סבלנות. בתשעת החודשים הללו יצאתי למסע אישי בחיפושי אחר סימנים של אמונה. הלכתי הרבה בחושך וגם הדלקתי מלא אורות. הבנתי שיש בי שאיפה פנימית לסדר והגיון. החיפוש הזה אחרי אותות (ואולי גם מופתים) – היה חלק משמעותי מהדרך שלי השנה. שכללתי ועבדתי על פיתוח של דברים חדשים.
גילית ש על שלושה דברים העולם סובב. אי זוגי הוא הזוגי החדש וגם שובר שיוויון. ושיש דרכים יפות וטובות לעשות משפחה ושלום. וכנראה שב- 2021 אני אמשיך לבשל ולאפות את כל אלה, אז יש למה לצפות וכדאי לעקוב.
#סופרת
אתמול (30.12) היה המפגש המסכם של המסע המיוחד שיצאתי אליו בין הסגרים – יוצאים לאור – סיפורים ששווים הרצאה – גלית ואיריס מורותיי המופלאות הזמינו אותנו לסמן 3 משאלות לשנת 2021 הבאה עלינו לטובה. זה העיף אותי למטריצה של מספרים ואותויות ומילים מכוונות, ואני מביאה אותן כאן.
אני רוצה לאחל לכל אחד ואחת את שלושת המשאלות הבסיסיות האלה, ולהזמין אתכםן להעמיק ולהמשיך, ולבחור עוד 2 מילים לפי האותיות – סימנים לדרך שאנחנו יוצאות ויוצאים אליה).
א – אהבה (והוספתי + אמת. אחריות.)
ב – בריאות (+ בית. בחירות)
ג – גדילה (+ גשרים. גאולה)
וכך על שלושה דברים אני מסובבת את עצמי השנה. שלושה בשלישית.
#על_שלושה_דברים_העולם_סובב
וכיוון שאני תמיד רוצה עוד 
כי שלוש זה בסיס אבל חמש זו חמסה שגם עושה סדר ושכל וגם מביאה מזל (שזה אף פעם לא מזיק) – אני ממשיכה עם ד' ו ה' ומייחדת אותן כך –
ד – די ! (מה די לי ממנו? מה מספיק? למה לעשות סוף? נחשו מה בחרתי ב ד'?)
ה – היא כמובן, הולכת.
ואת? אתה? מה אומרות לך האותיות, מה האותות שלך השנה? בא לך לשתף?
#הולכת
2020 שפתחה עשור חדש מלא בציפייה, זרקה אותנו אל מעבר להרי החושך, ושם, התחלנו ללכת בעולם חדש מפחיד ומשוגע. מוזר ולא מוכר.
"מה המסקנה אמא? מה המסקנה?" שאל אותי אתמול הבן יקיר לי.
תכלס – אותה מסקנה שהיתה תמיד אבל קיבלנו אותה במנות גדושות – שום דבר אינו מובן מאליו. "שום דבר לא ידוע, עוד שנה עוד שבוע. יש לנוע לנוע…"
אז שלום שלום לך שנת 2020, תודה על כל מה שהבאת וכל מה שלקחת. די איתך באמת. ברוכה תהיי שנת 2021, אמן תגשימי את כל המשאלות, שעומדות בשלשות מוכנות לקראתך.
#תודה
חשוב לי מאד לומר תודה גדולה – לכם ולכן, לך וגם לך. את ואתה. תודה למי שהיו חלק מהשנה הזאת, במינונים שהתאפשרו. בקשרים שהמשיכו ואלו שנוצרו. תודה על ההתייחסות. על קריאה, על תגובה. תודה על לייק ושייר ומילה טובה. תודה על האמון, תודה על ההקשבה.
יאללה, שתהיה פה שנה טובה!
סמדר
