החיפוש אחר הצדק
בראשית דרכי המקצועית, מיד עם סיום לימודי משפטים, הגשמתי את החלום שנבט בשנה א' – לעשות צדק, משפט ואמת. ו…להילחם בפשע. התקבלתי להתמחות בפרקליטות הפלילית בתל אביב ובמשך שנה עבדתי על תיקי פשע חמורים ביותר. אולי לא תאמינו אבל אני, סמדר דקל הצעירה, בגלגול הראשון שלי במקצוע הזה, שירתתי את התביעה של המדינה. עולם המושגים שלי היה כנופיות, משפחות פשע, ניסיון רצח, סחיטה באיומים, סחר בסמים, חבילה צוחקת, כיפה אדומה… כמעט כל בוקר הלכתי עם המאמנת שלי לבית המשפט וכשהיינו חוזרות עבדתי על התיקים שלנו ובין היתר ישבתי שעות על שעות בשיחות בארבע עיניים עם עדי מדינה נרקומנים. תענוג.
חשבתי שאני נמצאת במקום שבו נוצר ומתהווה הצדק.
אני לא זוכרת בדיוק מתי זה היה שהבנתי שאני לא במקום הנכון. שצדק לא אמור להראות כך – חד גוני, צר, דורשני ונוקשה ותלוי בכל כך הרבה אינטרסים. ובכל מקרה ידעתי שהעולם הזה של משפט פלילי פחות מתאים לי. לא כתובעת ובוודאי שלא כסנגורית.
בשנת 2002 פתחתי עם שותפה משרד עו"ד לדיני משפחה, ניהלתי תביעות והליכי גירושין בבתי משפט ובבית הדין, נלחמתי על האינטרסים של הלקוחות שלי וחשבתי (לרגע) שהנה – כאן אני עושה צדק.
אבל איך זה ייתכן?
מצד אחד אני אמורה לשרת את האינטרסים של לקוחותיי, כי טובת הלקוח/ה היא מעל הכל, ומצד שני אני גוררת אותם להליכים משפטיים ולבזבוז משאבים יקרים ואדירים. האם זו טובת הלקוח/ה שלי? או אולי טוב יותר לפתור סכסוכים בדרכי שלום?
זה לא "משפט" רגיל בענייני משפחה הרי המשמעות היא נפשית, כלכלית, משפחתית ואישית. כשסיימתי את קורס הגישור הבסיסי הפכה הדילמה האתית הזו לנורה אדומה ובוהקת. ככה לא נראה ולא נעשה צדק אמיתי.
כי משפחה היא קודש הקודשים, היא לא מלחמה על מי צודק ומי טועה, היחסים מתמשכים גם אחרי הגירושין, ויותר מהכל – השיטה המשפטית הקיימת בישראל מובילה בהכרח למאבק, ובמאבק אין צדק.
היה לי ברור שאני לא יכולה להמשיך להיות שכירת חרב בין בני זוג ולהיות חלק ממערכת משפטית סכיזופרנית, לא הגיונית ומסוכנת שמתעסקת בעבר ובאשמה. ואם אני סובלת מזה – אין שום סיכוי שאהיה טובה בזה אז למה להמשיך? אני רוצה לעשות טוב בעולם, ליצור משהו חיובי, לתרום למציאות טובה יותר, לבנות במקום להרוס.
איך אפשר לעשות את זה במקצוע הזה שהלוגיקה שלו אומרת מלחמה = צדק?
סגרתי את המשרד והחלטתי שאני לא ממשיכה להתעסק עוד בליטיגציה משפטית ובניהול הליכים משפטיים, התיישב אצלי שלא כך צריך לפתור סכסוכים. משפט משפחה דורש פורמט אחר.
וכך צללתי לעולם הגישור.
עולם של צדק אמיתי – שלם, מאוזן, הדדי ומערכתי. יצאתי לעוד ועוד קורסים וללימודי תואר שני במשפטים עם התמחות ביישוב סכסוכים וגישור. עבדתי בבית הספר לגישור 'גבים' ובמסלול האקדמי המכללה למנהל בניהול מכון מחקר לגישור. נחשפתי לאנשי ונשות המקצוע והמחקר הכי משמעותיים בתחום ומהר מאוד, כל הסיפור של דיני משפחה אצלי קיבל עומק והדברים החלו להתעצב עם היגיון ותכלית. נקודות התחברו ומצאתי שהשליחות האמיתית שלי טמונה בגישור על הפער הקיים בין דיני משפחה הישראליים המושתתים על הדין העברי אל מול העולם החדש שממוקד שוויון זכויות, הורות שווה, פמיניזם וכו'.
בשנת 2007 פגשתי את ארגון 'הויה – טקס ישראלי' לראשונה. לקחתי חלק בקורס הכשרה לעורכי טקסים ישראליים וחתונות חילוניות ושם נפתחה לי דלת לעולם חדש שלא ידעתי אודותיו – תרבות יהודית, אידיאולוגיה חילונית וציונית, ארון ספרים עברי, עושר היסטורי של תרבות עם שורשים ענפים ועלים של התחדשות בת זמננו. התברגתי בדור המייסדים של הארגון, כעורכת הדין היחידה בהויה, ניהלתי וערכתי את התכנים המשפטיים של הארגון, ערכתי הרצאות, השתתפתי בועדות פורום לארגונים בבחירה חופשית בנישואים, ערכתי טקסי חתונות וכעבור מספר שנים קיבלתי את המושכות לידיים ומינכ"לתי את הארגון משך 4 שנים. והשאר היסטוריה.
במלאכתי סביב השולחן העגול יחד עם זוגות שחיים יחדיו, זוגות שלקראת פרידה או אחריה ובני משפחה אחרים מתגלה שוב ושוב כמה צדק כן אפשרי.
למה אני מספרת לכםן את כל זה?
כי בעוד יומיים חל יום הצדק הבינלאומי. כן כן, יש יום כזה. והיום, אחרי יותר מ- 20 שנה במקצוע הזה שנתפס כ-"משרת הצדק", ברור לי לגמרי שצדק מתקיים במימדים ובצורות שונות.
#על_שלושה_דברים_עומד_העולם: צדק פרטי, צדק חברתי והצדק שלי.
#1 צדק פרטי, אישי ויחסי
ביחסים בין בני ובנות אדם.
הצדק הזה מגולם בדרך הגישור, המשא ומתן, בגילוי האינטרסים, בראיית האחר, בפשרות ובוויתורים ההדדיים.
בספר זכריה נאמר "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". בספר שמואל מסופר על דוד "ויהיה דוד עושה משפט וצדקה". הפסוקים הללו הם המקורות הראשונים של דיני הפשרה של המשפט העברי. שאלו חכמים כך "הלא כל מקום שיש משפט אמת אין שלום, וכל מקום שיש שלום אין משפט אמת?" כלומר – איך אפשר להחזיק יחד את שלושת המרכיבים הללו – משפט, אמת ושלום? ושאלו – האם במקום שיש משפט אין צדקה, וכל מקום שיש צדקה אין משפט? איזהו משפט שיש בו צדקה? ואיזה הוא משפט אמת שיש בו שלום? והתשובה – "הווי אומר – זה הביצוע" . והמילה הזאת "ביצוע" משמעותה "פשרה".
אם כך, אם ביחסים עסקינן אז אפשר לומר שצדק הוא שלום. הבאת שלום בין בני אדם לא רק מקדמת יישוב יעיל ומהיר של סכסוכים במינימום משאבים אלא משחררת את הצדדים מתחושות הכעס, הכאב והקיפוח.
במלאכתי סביב השולחן העגול יחד עם זוגות שחיים יחדיו, זוגות שלקראת פרידה או אחריה ובני משפחה אחרים מתגלה שוב ושוב כמה צדק כן אפשרי, וכמה הוא עניין סובייקטיבי ומותאם בדיוק לכל אחד ואחת מהנפשות הפועלות. כאן, הצדק של זוג אחד הוא לא הצדק של זוג אחר (ולכן, כל הנשמות הטובות שמשוות ולוחשות ומייעצות מניסיונן האישי בגירושין שלהן, פעמים רבות עושות רק עוול. אבל זה כבר נושא אחר).
#2 צדק חברתי
ביחסים בין קבוצות בחברה, בין הציבור לשלטון ובחלוקת המשאבים.
הצדק הזה מתבטא בדרך של מאבק ועשייה. של אקטיביזם. בלעמוד על המשמר ולא לעצום עין לרגע אחד. זה המקום שבו אני לוחמת, מתבטאת, בועטת ורודפת צדק. בעוד ש"כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק" אנחנו שוכחים שיש לנו כל כך הרבה דרכים, הזדמנויות ובעיקר סיבות להילחם ולהיאבק על צדק. אני מאמינה גדולה בשיח, דיאלוג ובניית הסכמות אבל אני מוצאת שלרוב אין ברירה אלא פשוט לרדוף את הצדק ולאסוף את כל הכלים שיש כדי להיאבק, להילחם וליצור מציאות צודקת.
#3 הצדק שלי
אז גדלתי מהשורות הראשונות של הפוסט, והיום אני סמדר דקל נעים, אמנם כבר לא כל כך צעירה, אבל עדיין – רודפת צדק ובנוסף – מבקשת ועושה שלום, בעולמי הקטן סביב שולחני העגול. אני מאמינה בשלום כערך עליון ובשוויון כבסיס לכל, ומתוך זה אני פועלת. אני מאמינה שכל איש ואישה זכאים לחיים ללא אפליה, לחירות וחופש בחירה ותוך מימוש מלוא הזכויות בהתאם לתפיסות העולם החדש, ולכן אני עוסקת בבניית שיתופי פעולה וגשרים במשפחה ובחברה, כדרך לתיקון עולם.
הצדק שלי הוא מעגל שלם, שיש בו חיבור וקשר בין כל הנקודות והשקה בין הרצונות והאינטרסים. זה לא אתה מולה או את מולו וצריך לחפש איזו נקודת אמצע לחתוך בין שני צדדים. צדק זה כששני הצדדים יחד – רואים זה את זו, ומראים – את החולשות, הרצונות, החוזקות, החוסרים והצרכים שלכם/ן. דרך משקפי הצדק אנחנו רואים זה את זו ועושים שלום.
ולכן, בכל פעם שאתם/ן ניגשים לשולחן המו"מ הפנימי שלכם/ן, תנסו לראות איך אתם/ן רואים ורואות קצת יותר – יותר טוב.
סמדר