שבת, ו' חשוון תשפ"ד. 21-10-23

#זמן
ריבונה של עולם, היום זה שבועיים מהשבת השחורה. הטבח האיום ביותר שידענו. מפץ גדול.
השבעה באוקטובר 2023 כ"ב תשרי תשפ"ד, שמיני סוכות, שמחת תורה. שבת שלנצח תהיה השבת השחורה שלנו. שבר בלתי נתפס. בעיני זה חורבן הבית השלישי. אין דרך אחרת להסתכל על זה. מדינת ישראל שהכרנו לא קיימת עוד. היא כשלה במשימה החשובה ביותר שלה – להיות בית בטוח וחופשי לעם היהודי.
שבועיים שאנחנו סופרים וסופרות.
את הנרצחים והנרצחות. החטופות, הנעדרים, הפצועות. המשפחות השבורות. כלכך כלכך כלכך הרבה. ואינסוף לכאב. צער. אימה. פחד. סיוט בלתי נתפס. ואין נחמה.
סופרות וסופרים.
את הטילים. האזעקות. את המפונים. את המתגייסים. הלוחמים. הלוחמות. הצוותים והפלוגות. את ההתקפות. ההפגזות. היירוטים. הנפילות. 
בחמ"לים שצצו כמו פטריות אחרי הגשם נספרות הפניות והבקשות – הובלות, חילוצים והצלות, ומנות חמות, ודירות פנויות. מזרנים ושמיכות. וציוד, וביגוד. אפודים וקסדות מה לא מה לא… עם כל הודעת וואטסאפ קופץ להתנגן לי בראש השיר "שלחי לי תחתונים וגופיות, כאן כולם כבר כמו חיות, נלחמים כמו אריות מורל ממש גבוה…" (ותוהה למה "מותק לא לשלוח לי עוגה?")
ואנחנו סופרים את הכסף שאין. כסף שאשכרה נגנב מקופת המדינה. נחטף למקומות הלא נכונים על ידי עוד מספר שכדאי טוב טוב לזכור אותו – 64 האנשים הכי לא נכונים, בזמן הלא נכון. שכל מה שהם עושים – לא נכון. בשום צורה ודרך. בראשם הראש האחד והיחיד ראש הממשלה הביב עם השיער הסגול והחיוך העקום. האיש שהוא העונש שלנו. מפקיר ומחריב ישראל.

מה אי אפשר לספור?
את הסיפורים. אינסוף סיפורים. של זוועות שאי אפשר לתאר. של גבורות שאי אפשר לדמיין. וגם של מזל שאי אפשר לתפוס. אינסוף.
ריבונה של עולם. איזה עולם. איזה חורבן. אין. סוף.

#בראשית
כותבת את הרשימה הזאת בהפסקות במהלך השבוע של פרשת בראשית. איזה דיסוננאנס. כל שנה ושנה, בשבת שאחרי שמחת תורה מתחילה התורה מבראשית. תחילת כל ההתחלות.
ריבונה של עולם, איך זה שעכשיו בראשית? ובכן, היא עונה לי. כן. אנחנו בסיפור חדש.
הסיפור של מדינת ישראל עד שנת 5784 של הספירה היהודית, שנת 2023 לספירה הכללית, אחרי 75 שנות עצמאות, אחרי 50 שנה ממלחמת יום כיפור – הסיפור הזה הסתיים. ישראל מתחילה מחדש. מבראשית.
ביום שני בבוקר מוקדם "התגנבנו" לים לשיעור יוגה. לנסות רגע לחזור לאיזה עוגן. מיה פתחה את השיעור במילות כוונה לנשימה וחיבור פנימה. ואני, בהיותי #חילוניה אדוקה, ציינתי שראש חודש חשוון. חיכיתי לו ממש לחשוון. הזמן של הסתיו עם הענן. והרוח. וגם הגשם השוטף. זמן מיוחד כזה, של תחילת שנה, של אחרי החגים יתחדש הכל, של כל ההתחלות החדשות שחיכינו להתחיל, כל התכניות שתיכננו לעשות, הדלתות שקיווינו לפתוח. וככה על המזרן מול הים ושמים כחולים עם עננים לבנים ישבתי לי קהת חושים. כל זה לא קורה ולא יקרה בקרוב. אנחנו במקום שחור. שחור משחור.

ריבונה של עולם, שאלתי. לזה הכוונה חושך על פני תהום?

הזמן עצר מלכת בבוקר של השבעה באוקטובר. וכאילו נשאבנו אל מימד אחר ביקום ובזמן.
בשבועיים הראשונים נכנסתי לקפסולה המטורפת של חמל הנעדרים האזרחי שהוקם ע"י פרופ' קרין נהון במסגרת התקומה האזרחית של תנועת האחים והאחיות לנשק. חמל מודיעיני שאסף כל פרט ופרט ומידע וניתח וספר ופיצח מקרה ועוד מקרה ועוד ועוד ועוד מקרה. מקום שלקח את החרדה, האימה והצער והפך אותם לנתונים. מספרים. שמות וגורלות. הייתי בצוות “קול אנושי Call" ומשימתנו היתה לבצע שיחות למי שדיווחו על נעדרות.ים לאמת ולאסוף מידע ולסייע לצוותי החקירה בפיצוח מקרים בשיחות עם מי שיכלו לשפוך אור על תעלומות. בחמ"ל הזה ישבו מאות מתנדבות ומתנדבים בעשרות דסקים וצוותים, אספו פרטים, תמונות וסרטים ובנו טכנולוגיות חדשניות לזיהוי פנים וקול שסייעו לכוחות הבטחון. מדהים. לא פחות. 

הייתי שם כמה ימים ברצף עד שהגוף הגיב והרים לי תמרורים. לקחתי קצת הפסקה, וחזרתי עוד קצת עד לסגירה. הנפש עוד מעכלת את החוויה הזאת. גם הגוף. כן, זה הולך ביחד.
ריבונה של עולם. מה קרה לזמן? האם נחזור אי פעם ל"שגרה"? האם עוד יש דבר כזה "חזל"ש"? איזו שגרה תהיה לנו? מה צופן העתיד?
וחושך על פני תהום. 

#אור
לפני כמה ימים, בשעת לילה מאוחרת מאד, כשאני כבר בקושי רואה בעיניים, עייפה, כואבת ועצובה עשיתי סיבוב לסגור את הבית, לכבות אורות. בדרך למיטה פתאום ראיתי בזוית העין אורות מנצנצים. ניסיתי להבין מה זה, מאיפה? זה היה ממש מוזר. טוב נו, אמרתי לעצמי, זאת כנראה ריבונה של עולם, אלוהימא שלי עושה לי סימנים, רומזת לי לשים לב לרסיסי אור. נכנסתי למיטה, עצמתי עיניים ונרדמתי. למחרת בבוקר אני מתעוררת, ניגשת כמו בכל בוקר לשטוף פנים, לצחצח שיניים ופתאום בזוית העין אני קולטת חלקיקים שחורים, קישקושים, סוהרסנים של הארי פוטר מעופפים לי בשדה הראיה … פחדדדד. מיד קבעתי תור לרופאת עיניים (וסחטיין על שירות חדש באפליקציית מכבי – רפואה דחופה – מכבי RED). סיפרתי לה על החושך והאור שראו עיניי. היא הרחיבה לי אישונים, טיפטפה כל מיני טיפות ובדקה עם מיכשור כזה וכזה וכזה ואז הסבירה שמה שאני רואה הן תופעות של PVD – "היפרדות זגוגית העין". הג'ל של העין מתכווץ ומושך את הרשתית וגורם לתופעות הללו. ולמה אני מספרת לכםן את זה? גם כי זה מירכז אותי לעניין הזה של חושך ורסיסים של אור שתכף ארחיב בהם – וגם כי חשוב לי להעביר את זה הלאה: אם קורה שפתאום ראית הבזקי אור או מעופפים שחורים בעיניים – ללכת מהר להיבדק (אצל מומחה רישתית או מיון עיניים בבית חולים). זאת אמנם תופעה נפוצה בגיל השלישי… אבל מסתבר שמתרחשת גם בגיל צעיר אפילו מגיל 20. הסכנה במצב הזה, שמתרחש על פני מספר שבועות, היא שהרשתית תיקרע. ועל כן יש לבדוק, לעקוב, ולהימנע זמן מסויים מכל מיני פעילויות, ובעיקר, אמרה הדוקטור, להוריד לחץ. ושיהיה לי בהצלחה עם זה…